דילוג לתוכן העמוד

קאלדר: שמש גדולה צהובה

אלכסנדר קאלדר (יליד ארצות הברית, 1976 – 1898), אחד האמנים המעניינים של המודרניזם במאה העשרים, פיתח את יצירתו המקורית בניו יורק ובפריז שבין שתי מלחמות העולם. עבודתו התפתחה לצד רעיונות האוונגרד של הסוריאליזם, הדאדא והמופשט – אך הוא פיתח סגנון ייחודי משלו.

קאלדר מוכר בעיקר בזכות המצאת המובייל – פיסול קינטי, שהיה לנקודת מפנה חשובה בפיסול המודרני בפותחו אפשרויות חדשות ומלהיבות של תגובתיות ותנועה (לעומת הפיסול המסורתי, המאופיין בנייחות ובמסה מוצקה). לצד המוביילים יצר קאלדר גוף עבודות רחב ומגוון, שכלל גם פסלי מתכת נייחים (המכונים "סטאבילים"), פסלי חוט תיל, רישומים, הדפסים, תכשיטים, ציורים ועוד. בכל אלה בולטת שפתו הייחודית, החומקת מכל ניסיון קטגוריזציה. זוהי שפה מופשטת המבוססת על תנועה ושימוש אינטואיטיבי בצבע טהור, במחווה ובקו, שנע בין צורות גיאומטריות לצורות ביומורפיות מעודנות.

התערוכה פותחת צוהר אל יצירתו של קאלדר באמצעות עבודות במגוון סוגי מדיה, שנוצרו לאורך חמישה עשורים – מרישומי עפרון מוקדמים, שיצר ב־1925, ועד אחד המוביילים האחרונים שיצר, ב־1976, שנת פטירתו. כותרת התערוכה "שמש גדולה צהובה", השאובה משמו של אחד מציורי הגואש של האמן, משקפת שלושה אלמנטים מהותיים ביצירתו המופשטת: קנה מידה, צבע וצורה. ההתייחסות לשמש אף מצביעה על אפשרות קריאה מסקרנת נוספת של עבודתו של קאלדר, כחקירה של כוחות האנרגיה ביקום המשלבת אסתטיקה, רוחניות וידע מדעי בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה והמכניקה. על השאלה כיצד יש ליצור אמנות, עונה קאלדר: "מתוך נפחים, תנועה, חללים התחומים על ידי מרחבי החלל העצום, העולם".

התערוכה מתמקדת בחלק פחות מוכר ביצירתו של קאלדר: ציורי הגואש. מדיום זה, אותו החל לחקור בשנות הארבעים, היה לאחד מגופי העבודה הפוריים ביותר שלו. הציורים אינם רישומי הכנה או תרגילי צבע ואיקונוגרפיה, ורק לעתים רחוקות היו השלמה לעבודות הפיסול. הם פרקטיקה עצמאית בתוך כלל יצירתו של קאלדר, המתאפיינת לכל אורך הדרך בהתנסויות חוזרות ונשנות במעברים בין תלת ממד לדו-ממד ולהפך. המנעד הרחב של עבודות הגואש המוצגות בתערוכה נותן ביטוי לשני היבטים מנוגדים בעבודתו: יצירת ריבוי ורבגוניות תוך שמירה על עקביות וקוהרנטיות סגנונית.

איכויות הגואש – ייבוש מהיר ויצירת משטחים אטומים – העניקו לקאלדר חופש רב להתנסות, במיידיות ובאימפולסיביות. לצד צורות בסיסיות (עיגולים, משולשים וספירלות) יש בהם סמלים ראשוניים (שמש, ירח, כוכבים), אלמנטים הלקוחים מציוויליזציות קדומות (מסיכות, פירמידות, בומרנגים) ומוטיבים מן הטבע (פרחים, פרפרים, יצורים ימיים). כך, באמצעים מינימליסטיים – אוצר דימויים פשוט ופלטה המצומצמת לצבעים עזים לצד שחור וצבן – חוזר קאלדר אל הפשטות של היסודות, הממשיים אך גם המטפיזיים. ניתן לראות בציורים אלה ביטוי רצון לחזור למרחב של תמימות ראשונית, להוויה שטרם עוצבה על ידי ידע, תרבות מודעות עצמית.

וידיאו — מתוך התערוכה קאלדר: שמש גדולה צהובה

בימוי וצילום: יפתח אילוז
עריכה: רותם כהן

התערוכה התאפשרה בנדיבות אוסף משפחת מיקי תירוש, ובתמיכת רבקה סקר ועוזי צוקר.   היא מתקיימת במסגרת ציון שנת היובל לחנוכת הבניין המרכזי של המוזיאון, פרי חזונו של מנהלו באותה עת, ד"ר חיים גמזו, ובסיוע הקרן לקידום האמנויות הנושאת את שמו.  סיוע נוסף לתערוכה התקבל משגרירות צרפת בישראל - המכון הצרפתי בישראל.

התערוכה התאפשרה בנדיבות אוסף משפחת מיקי תירוש, ובתמיכת רבקה סקר ועוזי צוקר. 

היא מתקיימת במסגרת ציון שנת היובל לחנוכת הבניין המרכזי של המוזיאון, פרי חזונו של מנהלו באותה עת, ד"ר חיים גמזו, ובסיוע הקרן לקידום האמנויות הנושאת את שמו.

סיוע נוסף לתערוכה התקבל משגרירות צרפת בישראל - המכון הצרפתי בישראל.

עוד תערוכות

היי! הידעת שהאמנות אינה קיימת...
אנה בירמן: תקריב
מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי: אנטי מיפוי
דוד גינתון: השם של הציור