דילוג לתוכן העמוד

אנה בירמן: תקריב

תערוכת יחיד ראשונה בישראל לאֵנֶה בירמן, מהחשובות בצלמי האוונגרד של המאה העשרים. התערוכה פורשת את עבודתה הייחודית עם למעלה ממאה הדפסות מקוריות של תצלומיה, בהן עבודות מהאוסף של משפחת האמנית, הנחשפות לראשונה בפני הציבור הרחב.

אֵנֶה בירמן (1898–1933), צלמת אוטודידקטית יהודייה שפעלה בגרמניה בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, השתמשה במצלמתה כאמצעי לביטוי אמנותי מודרני ואוונגרדי מאמצע שנות העשרים של המאה העשרים ואילך. כיום היא נחשבת לדמות מרכזית של ״הצילום החדש״ — סגנון צילום שהיה חלק מזרם האמנות ״האובייקטיביות החדשה״, שהתפתח בגרמניה בשנות העשרים של המאה העשרים כתגובת־נגד לאקספרסיוניזם. מגמה זו התאפיינה בעיסוק לא סנטימנטלי במציאות ובהתמקדות בעולם התופעות האובייקטיבי, בניגוד לנטיות הרומנטיות או האידיאליסטיות יותר של האקספרסיוניזם.

אף שפעילותה כצלמת נמשכה רק שנים ספורות, ואף שלא פעלה במסגרת קבוצות אוונגרדיות או במרכזי אמנות והייתה נטולת הכשרה אמנותית פורמלית, זכתה יצירתה של בירמן להכרה נרחבת עוד בחייה. מ־1929 ואילך הוצגו תצלומיה בכל תערוכות הצילום המודרני הגדולות בגרמניה ומחוצה לה, ופורסמו במגזינים בינלאומיים לאמנות ולצילום. עבודותיה שבו ונחשפו לציבור ב־1987, בתערוכה מקיפה במוזיאון פולקוואנג, אסן, ומאז הן מוצגות במוזיאונים ברחבי העולם. דווקא בישראל, שבה חיים צאצאיה, היא אינה מוכרת ויצירותיה טרם הוצגו לקהל הרחב. התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, אנה בירמן: תקריב, היא התערוכה הראשונה שלה המוצגת בארץ.

בירמן נולדה בעיר גוך שבגרמניה למשפחה יהודית אמידה. בגיל 22 נישאה להרברט יוזף בירמן ועברה לגור עמו בעיר גֵרָה. לבני הזוג נולדו שני ילדים: הלגה וגרשון (גרט). לאחר היוולדם החלה בירמן לצלם כתחביב, בעיקר את ילדיה ואת סביבתה הקרובה, והמשיכה בכך עד שהתבססה כאחת מהאמניות המרכזיות של "הצילום החדש" בגרמניה. בתצלומיה ניכרים התמקדות בפרטים, זוויות צילום דינמיות, משחקי אור וצל חדים, קומפוזיציות מופשטות וקונסטרוקטיביסטיות, וטכניקות צילום ופיתוח ייחודיות. אך אף שהתבוננה במציאות מנקודות מבט חדשות ובלתי צפויות, היא תמיד נאחזה במציאות חייה הקרובה – המטבח, חדר העבודה, הגינה וכדומה. המצלמה של בירמן מקרבת דברים זרים והופכת אותם לאינטימיים, בעודה מרחיקה דברים מוכרים והופכת אותם למופשטים ומשונים. מצד אחד, התקריב הקיצוני משמש אותה ליצירת תחושה של אינטימיות עם המצולם, כגון בתצלומי הילדים; מצד שני, הוא יוצר הפשטה והזרה של עצמים יומיומיים. גם כשהאיום על חיי היהודים במדינתה נעשה מוחשי יותר ויותר, המשיכו תצלומיה של בירמן להתמקד בסביבתה הקרובה ולא עסקו כלל בסוגיות הקריטיות של העולם שמחוץ לכותלי הבית.

הקריירה המבטיחה של בירמן נקטעה עם מותה ממחלה בגיל 34, ב-14 בינואר 1933, כשבועיים לפני מינויו של היטלר לקנצלר גרמניה ובטרם החלה רדיפת היהודים בידי משטרו. אך היא הספיקה להעמיד גוף יצירה מגוון וגדול, הכולל קרוב ל-3,400 תצלומים. מרבית ההדפסות והתשלילים שלה אבדו לאחר שהוחרמו בידי הוורמאכט בעת שהיו בדרכן לישראל עם מטען המשפחה לאחר מותה. בעקבות ההגירה הכפויה של המשפחה מגרמניה בשנות השלושים, פגעי השואה ולאחר מכן שנות המשטר הקומוניסטי במזרח-גרמניה, שרדו רק כארבע-מאות הדפסות מקוריות של האמנית – והתערוכה הנוכחית מקבצת רבות מהן.

התערוכה במוזיאון מבוססת על התערוכה הנרחבת "אנה בירמן: אינטימיות עם הדברים" (2019) שאצרה ד"ר סימונה פרסטר מתוך אוסף קרן אן ויורגן וילדה באוסף הציורים הממלכתי של בוואריה, מינכן. כמו כן, היא כוללת עבודות של בירמן מתוך אוסף התצלומים של פינקותק דר מודרן, מינכן, ומוזיאון פולקוואנג, אסן, גרמניה. בנוסף, מוצגות לראשונה עבודות של האמנית מאוסף המשפחה, לצד חומרים ארכיוניים מרתקים, בהם תצלומים מהאלבום המשפחתי הפרטי, כתבות מעיתונים ועוד.

התערוכה נערכת בשיתוף פעולה עם קרן אן ויורגן וילדה, האוסף הממלכתי של בוואריה, מינכן, ובתמיכתם המחקרית

התערוכה נערכת בשיתוף פעולה עם קרן אן ויורגן וילדה, האוסף הממלכתי של בוואריה, מינכן, ובתמיכתם המחקרית
התערוכה נערכת בשיתוף פעולה עם קרן אן ויורגן וילדה, האוסף הממלכתי של בוואריה, מינכן, ובתמיכתם המחקרית

עוד תערוכות

מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי: אנטי מיפוי
דוד גינתון: השם של הציור
ערן נוה: שעון גיבנת
דוד וקשטיין: תערוכה רבת־משתתפים