לאה ניקל משויכת לבני הדור השני של אמני המופשט הישראלי. ציוריה, שנעשו במסורת הציור המודרני, מתאפיינים בהפשטה אקספרסיבית ובצבעוניות מתפרצת. במהלך התפתחותה המקצועית נעה ניקל בין מרכזי אמנות שונים: פריז, רומא וניו יורק. בעבודה זו ניכרת השפעת שהותה של האמנית בניו יורק בשנות השבעים של המאה העשרים. במקום העושר הצבעוני המאפיין בדרך כלל את עבודתה, ניכרת כאן צבעוניות מאופקת. חלקים ניכרים של הבד נותרים חשופים, והקומפוזיציה נבנית מצורות גיאומטריות ומאותיות. עבודה זו משקפת בעיקר את השפעתו של האמן האמריקני ג'ספר ג'ונס על עבודתה של ניקל. למרות ספיגתן של מגמות חדשות באמנות, ייחודיותה וכתב ידה האישי של האמנית ניכרים גם בעבודה זו בשימוש בהתזות של צבע טהור, בשרבוטים ובכתמים היוצרים מתח ואי-סדר.