עילית אזולאי (נ. 1972) מרכיבה בעבודותיה סביבה מבוימת בעלת חזות טיפולוגית חקרנית, אך עם זאת בדויה וחידתית. ליאת אלבלינג (נ. 1980) מייצרת שיבוש מרחבי מדוד ומוקפד המדגיש את המתח שבין נִראות ובין תבניות ראייה, בין הכרה ובין תפיסה חזותית, בין צילום לזיכרון.