מראשית דרכו עסק אסף בן צבי בטבע ובסביבה. 
האסונות - האקולוגיים והאנושיים ואסונות הטבע - שהיו מוקד המשיכה והדחייה הראשוני בעבודתו, היו לשדות צבעוניים שהמוטיבים צלב, ג'ריקן, צרעה, רפרף או ציפור מסמלים בהם את הקיום האנושי השברירי השרוי במאבק נצחי. בהמשך חדרה המילה למערך 
הציורי והיצירה הייתה להרהור על הפרטי, הציבורי, המקומי והכלל־עולמי.