בתערוכה ציורים מסדרות שונות שנעשו החל מסוף שנות ה־80 ועד היום - בהן כאפיות, בלאטות, חלונות, קוצים, פרחים וציפורים; דגש מיוחד ניתן לציורי ההרים מן השנים האחרונות. כמו כן בתערוכה: מיצב חדש מיוחד למקום. ציוריו של ציבי גבע מורכבים משכבות, וגם אם נראה בהם דימוי מסוים, הם מכילים רבדים נוספים שבתוכם מתחוללים מהלכים של גילוי והסתרה, של פיגורציה והפשטה. בתוך כך מעניין לעמוד על האופן שבו שאלת הציור נוכחת בעבודתו בכפיפה אחת עם השאלה הפוליטית והתרבותית, ובעיקר כיצד האחת מסווה ומסתירה את האחרת בה בשעה. באמצעים של שיבוש והסטה, חזרתיות וצבירה, גבע מטמיע שדות פעולה ומשמעות, נתונים לכאורה, ומייצר הכלאות לימינליות המבקשות לפתוח אפיקי שיח חדשים. אף אם גישתו למהלך הציור מושגית ביסודה, הרי העבודות עצמן נושאות מטען אקספרסיבי מפתיע, ותהליך העבודה כולו מושתת על יצירת מתח דיאלקטי בין ניגודים ועירוב של שדות שיח ופעולה שונים; עירוב השואף לעולם להיוותר היברידי, רב־משמעי, רב־תרבותי, בלתי אחדותי.

ציבי גבע הוא יליד קיבוץ עין שמר, 1951. הציג תערוכות רבות בארץ ובעולם. מכהן כראש המחלקה לאמנות במדרשה לאמנות, בית ברל.